אני לא בדיוק יודע מתי החזקתי את המצלמה הראשונה שלי
אז אני אנסה להזכר כאן ביחד אתכם
כשהייתי בן 3 ,נעמה אחותי הייתה תופסת אותי ברגעים מביכים במיוחד עם  מצלמות Point & shoot חד פעמיות על פילם שהיו לה בזמנו. אני זוכר שהיא מיד הייתה הולכת לפתח את התמונות על רחוב הרחוב הראשי – בלפור. "Develop express" זו הייתה  אחלה תקופה והזמן באמת טס

אבל

אולי זה היה יותר מאוחר

כשהחזקתי את הpentax k1000 האגדית של אבא שלי שהוא דאג לאחסן טוב טוב בתוך קייס עור באיזה מדף סודי בחדר שלו? 

 זה היה יכול להיות אחד משניהם או בכלל בתקופה מאוחרת יותר
כשאנה מי"ב 2 – שאלה אותי למה אני הולך לקנות מצלמה (בזמנו פשוטה של 5MP)
אם – "אפשר לצלם בטלפון, לא?"

האמת היא שאני לא בדיוק יודע. אני לא יודע מה יש במכשיר הזה שפשוט מקפיץ לי ת'פיוז. ובעיקר את תמר הבת זוג שלי שאומרת לי דייי כבר לקחת את המצלמה לכל מקום!!! (ואני עדיין לוקח..)

כשלקחתי את זה יותר ברצינות עבדתי על dslr ועברתי משם לmirrorless ואז זה נהיה כבר מאוחר מדי. חיידק הקולנוע נדבק בי …. לפעמים אוומרים שאני ממלמל "לוק סינמטי" מתוך שינה, לא יודע אני רק רוצה לפתוח את התריס על 180 וללחוץ על rec

לעריכת ווידאו לא הגעתי מילדות. זה דווקא קרה לאחר, ואולי בזכות המצלמה

 כיום שאני כבר 5 שנים בתחום, עורך סרטים , פרסומות, וכל מה שביניהם הבנתי שזה השילוב המנצח

בין לשבת שעות רצוף על עריכה ליציאה לצילומים שגם הם נמשכים שעות – בשבילי התפר הזה הוא אושר אמיתי

 (גם אם הוא מלווה בשאלות אקסזצנטיאליות חזקות)

היום אני יודע ..

אני הכי חזק בלעבוד על פרוייקטים בצורה מקיפה ויסודית עם התמקדות ודגש על סיפור במרכז.כאשר כך אני יכול לראות ולהרגיש את התוצר הסופי בצורה הטובה ביותר באמת